David Lev Ari - דוד לב ארי - Aliot

{אינטרו}
אני מבין את הצורך לכתוב
אני לא מבין את הצורך לפרסם אם אתה לא רוצה שידעו
זה כאילו תגלית שאומר "אתם יודעים מה?
אל תשמעו אותי, יותר טוב שלא תשמעו אותי
אבל הייתי חייב להוציא אותו כי הוא נכנס בי
הוא פשוט רבץ לי בבטן כמה זמן
וניסיתי לא להוציא אותו
השתדלתי מאוד לא להוציא אותו אבל
בסוף הוא כל כך העיק עליי שהוצאתי אותו וזהו
אבל בסדר הוצאתי, זה לא אומר שמוכרחים לשמוע אותו גם

{וורס רץ}
האמת אני הולך ומסתבך
לא נותן לראות אם זה חשוף מטשטש
הימרתי על עצמי אחרי שנים כמעט שלושים
פתאום לא ברור לי מה הקשר לשירים
אולי זאת סתם עצלנות ובריחה מעבודה קשה
אבל זה מוזר אני עובד קשה בלי תמורה
ואלי הכל בשביל החבורה
אבל לא יצאנו לבלות כמעט איזה שנה
רק בהופעות, הם הבטוחים
אני יודע כשהם שם אז יש משחק, משחקים
אבל אני חצי נשוי והם כולם רווקים
ואין לי יכולת להכיל יותר מדי מפגשים
אולי אני עושה את זה בשביל הבחורות
וכן יש כמה שעכשיו היו רצות
והיצר כמו היצר בשעות נוספות
אבל בחרתי באחת בדיוק במידות
אולי הכל בשביל המשפחה
אבל הם היו מעדיפים עבודה בטוחה
לא קל לי לאכזב אותם כשאין לי כסף במגירה
ואין קהל ואין שום אופק להפיק פרנסה
אני לא איתם והם רואים שאני לא בשליטה
הם תמיד בשבילי ואני לא בשבילם
אני שם כשהם צריכים כשנדחקים לפינה
אני יודע מאכזב שזה לא בשגרה
אולי אני מכור לכפיים לבמה
אולי אני שמנמן חמוד עם תסביכי גדולה
אולי אני תמים שמצפה שהדברים יקרו מעצם היותי
שם את הנשמה
אבל דחפתי וזה לא הביא אותי לשום מקום
חוץ מזה שבלילות אני לא יכול לישון
ומפעם לפעם כבר קשה לנשום
ולהכיל שרק ההייפ שולט לי בחזון
ומי ידע שכל הדרך תהיה עליות
ולמה לא מספיק לתת לזה להיות
הדבר שמשחרר אותי
וזהו